Chabad
ב”ה
בשבת לחדש שנת חמשת אלפים ושבע מאות לבריאת העולם למנין שאנו מנין כאן איך בן אמר לה להדא בתולתא בת הוי לי לאנתו כדת משה וישראל ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקירין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא ומזוניכי וחסותיכי וסיפוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא וצביאת מרת בתולתא דא והות ליה לאנתו ודן נדוניא דהנעלת ליה מבי בין בכסף בין בזהב בין בתכשיטין במאני דלבושא בשמושי דירה ובשמושא דערסא הכל קבל עליו חתן דנן במאה זקוקים כסף צרוף וצבי חתן דנן והוסיף לה מן דיליה עוד מאה זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן סך הכל מאתים זקוקים כסף צרוף וכך אמר חתן דנן אחריות שטר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא קבלית עלי ועל ירתי בתראי להתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקני נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא מנאי ואפילו מן גלימא דעל כתפאי בחיי ובתר חיי מן יומא דנן ולעלם ואחריות וחומר שטר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא קבל עליו חתן דנן כחומר כל שטרי כתובות ותוספתות דנהגין בבנת ישראל העשויין כתיקון חכמינו ז”ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטדי מן בן חתן דנן למרת בת בתולתא דעל כל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקניא ביה הכל שריר וקים
נאום
נאום
נְאֻם ___ _____ עֵד,
נְאֻם ___ _____ עֵד,
גם אני החתן מודה על כל הנ”ל ובאתי על החתום יום הנ”ל